למה בעצם שותים ארבע כוסות

"וְכל־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחכְמָה"

האם הנשים חייבות בארבע כוסות? נראה שנחלקו בזה התלמודים. 

מפורסמים דברי הבבלי (פסחים קח): "אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבע כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס". בהמשך הסוגיא זה כתוב גם בברייתא: "ת"ר הכל חייבין בארבעה כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים."

לפי הבבלי, טעם ארבע כוסות הוא ששתיית היין היא "דרך חירות". עוד אומרים בבבלי, שארבע כוסות מציינים שלבים בחוויית החירות שאנו חווים בליל הסדר. לכן צריך להסב בשתיית היין, כי תקנת ארבע כוסות היא חלק מתקנת דרך החירות של ליל הסדר. 

לעומת זאת, בירושלמי בסוגיית ארבע כוסות מביאים ברייתא העוסקת בשמחת הרגל באופן כללי: "תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל. במה משמחן? ביין. רבי יודה אומר: נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם." מיד לאחר ברייתא זו שואלים מה הטעם במספר הכוסות.

לפי הירושלמי, תקנת ארבע כוסות היא הרחבה של מצות שמחת הרגל. לכן, לפי רבי יהודה, האנשים שדרכם לשמוח ברגל בשתיית יין, מחוייבים בליל הסדר לשתות ארבע כוסות יין. אבל מי שאינו מחוייב ביין של שמחת הרגל, ממילא אינו חייב בשתיית ארבע כוסות. 

לסיכום, לפי הירושלמי ארבע כוסות יין הן מתוך החיוב של שמחת הרגל ביין. שותים דווקא ארבע כוסות, כנגד ארבע חלקי הגאולה, עליה אנו שמחים.

אבל לפי הבבלי שמחת הרגל לחוד וארבע כוסות לחוד. שתיית היין בליל הסדר אינה חלק מטבעיות שתיית יין של שמחת הרגל, אלא היא דרך ליצור חוויית חירות. 

הזוהר הקדוש אומר ששמחה שייכת כאשר ישראל שרויים בארצם, כמו שכתוב "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ?ִם". לכן מתאים שבירושלמי ארבע כוסות הן מדין שמחת הרגל. בבבלי, השייכות של השמחה חלשה יותר, ולכן חז"ל הגדירו שהחיוב בשתיה אינו מבוסס על החיוב בשמחה טבעית, אלא הוא חיוב להתנהג בדרך חירות. בבחינת אחרי המעשים ימשכו הלבבות. כיון שזה חיוב בפני עצמו, לכן גם נשים חייבות, שאף הן היו באותו הנס.